הקומביין, בעברית קצר-דש, מביא לידי בטוי, בצורה מוחשית, את התפתחות המיכון החקלאי מאז ימי קדם ועד ימינו אלה... החיטה, שהיתה מזונו העיקרי של האדם, מאז שהפסיק לנדוד והפך להיות חקלאי, עברה בדרך, מהזריעה ועד האפיה של הלחם בתנור, שלבים רבים של עבוד וטפול.
נעסוק רק בעבודות אשר הקומביין, בימינו,מבצע אותן תוך כדי נסיעה בשדה המוכן לקציר...
הזמן שבין הבשלת החיטה ובין הזמן שבו עלולים הגרעינים לנשור מהשיבולת עם כל מגע יד הוא קצר ביותר ולכן היה צורך לרכז הרבה כוח אדם לתקופה זאת . הקציר היה נעשה עם יד אחת אוגדת כמות לא גדולה של גבעולים והיד השניה חותכת אותם בעזרת מגל קרוב לאדמה. את החומר הקצור היו מניחים בערימה מסודרת יפה וכאשר זו הגיעה לגודל המתאים היו קושרים אותה ויוצרים אלומה. את האלומות היו מעמידים בשדה ליבוש ולאחר מכן מעבירים אותן אל הגורן. את הפרדת הגרעינים מהשיבולים – הדיש – היו עושים בעזרת כלי הנקרא מורג. זהו משטח עץ כבד,שמצדו התחתון נעוצות אבנים קשות, הנגרר במעגלים מעל ערימת האלומות על ידי בהמת עבודה . הגרעינים והמוץ (המעטפות של הגרעין והחלקים הקטנים של הקש) שקעו לשכבה תחתונה והקש שהיה מעליה – הוסר. את הנקוי הסופי (הזריה) עשו בשעות שיש בהן רוח – מרימים את התערובת של גרעינים ומוץ ושופכים, הגרעינים, הכבדים, נופלים קרוב והקלים עפים ברוח...
בשיטות כאלה או דומות להן עבדו בעולם עד החצי השני של המאה ה19 ויש מקומות בעולמנו שממשיכים בהן גם היום, ב150 השנים עד ימינו נכנסו, בהדרגה, עם התפתחות הטכנולוגיה,שנויים ושכלולים כאלה שאדם אחד על קומביין אחד עושה ביום אחד עבודה שבעבר היה צורך במאות ימי עבודת אדם כדי לעשות אותה...
בארצות הברית פותחה המערמת, שקצרה את התבואה והשאירה ערמות מסודרות בשדה. לאחר מכן הומצאה המאלמת שקצרה וגם קשרה את האלומות .מכונות אלה נגררו בשדה על ידי בהמות עבודה והמנגנונים הופעלו מגלגל הנסיעה של הכלי... במקביל פותחה מכונת הדיש, שהופעלה על ידי מנוע קיטור, אליה הובאו האלומות מהשדה והיא פלטה את הקש והמוץ מצד אחד ואת הגרעינים הנקיים מצד אחר... הקומביין הראשון היה צרוף של מאלמת ומכונת דיש שנגרר בשדה על ידי מספר רב של בהמות עבודה וקבל את ההנעה של המנגנונים השונים מגלגלי ההסעה. כאשר הופיע מנוע השריפה הפנימית (בתחילת המאה העשרים) הופעלו המנגנונים על ידי מנוע מיוחד שהיה מורכב על הקומביין והכלי כולו נגרר על ידי טרקטור ... בתחילת שנות ה30 של המאה הקודמת פותח בחברת אליס צלמרס קומביין קטן וזול (יחסית) שנגרר על ידי טרקטור וגם הופעל על ידו... הקומביין הזה התאים מאוד לחוות הפרטיות בארצות הברית ויוצר שם במאות אלפים עד סוף שנות ה50 ...
לארצנו הובאו, בסוף שנות ה30, הרבה קומביינים כאלה עם רוחב קציר של 1.5 מטר, שנקראו אליס 60,והתאימו במיוחד למשק המושבי ולגידולים שונים... בסוף שנות ה40 הופיעו בארץ קומביינים ממונעים (בעברית – עצמו נע) שבהם מנוע אחד מפעיל את מערכות הדיש והנקוי וגם מסיע את הקומביין בשדה...
אנחנו, במוזיאון הטרקטור בעין ורד, הצלחנו לשים יד על אחד מאחרוני הקומביינים אליס 60 שקיימים בארץ כשכבר היה חלוד כמעט לגמרי, שיפצנו אותו והבאנו אותו למצב עבודה ...
ועל כך –בהמשך...
תמונות המתארות את מצב הקומביין בתחילת הדרך
פרקנו והחלפנו את חלקי הפח שכבר היו חלודים לגמרי ואת השכב של תוף הדיש, בחלקים דומים שיצרנו בעצמנו אצל בן עזר מנתניה, קבלנו גלגלי רצועה אחוריים מאבשי מרגולין מיקנעם, רצועה אחורית, גדולה ונדירה,מצאנו בכפר גלעדי, וכך, לאט, לאט, הרכבנו את הקומביין מחדש,עם כל מיני אלתורים בדרך, כפי שמתואר בתמונות ובסרט הבא...
הגענו למצב שבו הקומביין מוכן להפעלה (חוץ מבדים ומעליות). צבענו אותו בצבע יסוד והפעלנו...
קומביין עובד עם חיטה שהובאה מהעמק (לפני כוונים)