אוליבר 80

פגישה עם אוליבר

שלשום היה מזג אויר יפה כל כך שהתחשק לנו, לבת שבע ולי, לטייל קצת בסביבה. הגענו למושב עין ורד. מושב יפה עם משקים מפותחים, משתלות, פרחים, רפתות וגם מצאתי בקצה הכפר שלט שכתוב עליו "מוזיאון לטרקטורים וכלים חקלאיים." הגענו לסככה גדולה וארוכה, בתוכה ישבו כמה חברים מבוגרים, לבושים בבגדי עבודה מלאים בכתמי שמן וכובע טמבל על ראשם. ישבו ליד מדורה קטנה ולגמו קפה מספלים קטנים. "אפשר להיכנס ולראות את המכונות?" שאלתי. "בבקשה וגם בכוס קפה אתה יכול להתכבד." התחלנו לסייר וראינו טרקטורים על שרשראות בכל מיני גדלים שהיו מוכרים לי מצעירותי בזמן שהייתי בקבוץ גניגר ועבדתי בפלחה. הייתה לי הרגשה טובה. נזכרתי שחרשתי בשדות העמק ואחרי המחרשה רצו אנפות הבקר הלבנות ואכלו את התולעים שהיו באדמה הטריה. המשכנו לסייר בתוך סככת הטרקטורים ואת מי אני פוגש? את אוליבר. הוא בלט בגודלו, חוזקו ויופיו. חבר ותיק שבילינו יחד הרבה שעות עבודה וחזרנו הביתה מלאים באבק. אוליבר נשאר לעמוד על המקום וגם אני מרוב הפתעה לא יכולתי להמשיך ללכת. נזכרתי שהבאתי את אוליבר מנמל חיפה לבני ציון כשהכפר קיבל הקצבה מהסוכנות היהודית לרכישת טרקטורים חקלאיים. כשאוליבר ואני הגענו לכפר זאת הייתה אטרקציה של ממש. כמעט שמו לנו שטיח אדום ולאוליבר שמו זר פרחים על המנוע ושרו את שירי העלייה השנייה: "שורו הביטו וראו..." התאוששתי ולאט לאט התקרבתי למקום בו אוליבר עמד. התחלתי לבדוק האם יש לו מים ברדיאטור, את ההגה, את הברקס ועוד כמה דברים חשובים. מצאתי שהכול תקין במאה אחוז. חשבתי בליבי "בכל זאת הסוכנות הביאה ארצה כמה עשרות טרקטורים של חברת אוליבר ויכול להיות שזה לא בדיוק הטרקטור שיחד אתו עבדנו את שדות בני ציון." נזכרתי שתמיד רשמתי את סידור העבודה מתחת למכסה המנוע במשך השבוע. ליתר ביטחון כדי להיוודע שזה "האוליבר שלי" הרמתי את מכסה המנוע ומצאתי רשום"

יום א' – חריש ברגרין, פיינר, זוסמן, מולודבסקי וטורקניץ
יום ב' – דיסקוס בשדרת הדרך שברייר שתל
יום ג' – מקצרה באספסת
יום ד' יום ה' ויום ו' – לא יכולתי לפענח את הכתוב
שבת – נסיעה עם הפלטפורמה לים

בנימין אבירי, בני ציון

למוצג קודם

למוצג הבא